הנתבע חתום על כתב התחייבות וערבות, להחזר הלוואה שנטל החייב העיקרי (להלן: "פליישיקר") מהתובע. על יסוד ערבותו זו, הגיש התובע נגדו (ונגד ערב נוסף), תביעה כספית.
ביום 10.05.12, ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.
לבקשה למתן פסק הדין צורף אישור מסירה, ממנו עולה כי התביעה נמסרה לסבו של הנתבע, ברחוב שדרות העצמאות 72 בבת ים, אלא שלפי תצהיר המוסר, בוצעה המסירה ברחוב כצנלסון 39 בבית דגן.
הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, טען כי התביעה נמסרה שלא כדין, לידי סבו בבית דגן, כאשר אינו גר עם סבו, והאחרון לא הודיע לו על קיומה של התביעה ולא מסר לו אותה.
הנתבע טוען כי הוא מתגורר בבת ים, בכתובת הנ"ל, כאמור בכתב הערבות ובתעודת הזהות שלו.
בנוסף טען, כי בדיעבד התברר לו שהתובע הטעה אותו, בעת שהגיע לחתום על הערבות, לא גילה לו את כל העובדות הרלוונטיות ביחס למצבו הכלכלי של פליישיקר. לו היה יודע עובדות אלה, לא היה חותם כערב להתחייבויותיו.
התובע התנגד לבקשה. בתגובתו ציין כי ההמצאה בוצעה בבית דגן, לאחר חקירה שביצע, ממנה עלה כי הנתבע איננו מתגורר עוד בבת ים. הא ראייה, שפסק הדין נמסר בבית דגן והנתבע לא טען שלא קיבל אותו. כמו כן, שלושה ימים לאחר קבלתו, נפגש עם בא כוחו. הדבר מלמד על כך שהנתבע מקבל את דברי הדואר בבית דגן ואין לקבל טענתו שאינו מתגורר שם, או שאינו מקבל מידע על דברי דואר המתקבלים עבורו שם.
לגופה של מחלוקת, טוען התובע, כי הנתבע מודה בחתימתו על כתב הערבות. מעבר לכך, כפי העולה מדפי החשבון, עמד בכל התחייבויותיו כלפי התובע במועד חתימת הערבות. זאת ועוד, קיבל מהתובע הלוואות נוספות, לאחר ההלוואה הנערבת על ידי הנתבע, לנוכח התנהלותו הכלכלית התקינה.
מכאן, שלא חלה על התובע חובת גילוי מיוחדת כלפי הנתבע, ולא ניתן לייחס לו בנסיבות המקרה הפרת חובה כזו.
הראיות:
ביום 23.10.2012, התקיים דיון במעמד הצדדים בשאלת ביטול פסק הדין.
המוסר נחקר בחקירה שכנגד והעיד שביצע תחקור בבת ים. מפי השכן למד כי במען מתגוררת משפחת לוי ולא משפחת שפיר. המוסר הודה שלא הגיע לבדוק את הכתובת הספציפית והסתפק בדברי השכן. השליח העיד כי בשל אי איתור הנתבע בבת ים, פנה לחברת החקירות שהפנתה אותו לבית דגן. לבסוף, סיפר כי שוחח עם הסב, הודיע שבידו מסמכים עבור הנתבע והסב אישר כי הנתבע מתגורר עמו. בהמשך החקירה הנגדית התברר שהמוסר לא ראה לנכון לציין את השיחה עם הסב בתצהירו הראשון. לטענתו, הסב חתם ללא התנגדות ולא היתה לו סיבה להניח שהנתבע איננו מתגורר במקום.
בניגוד לעדות המוסר, העיד הנתבע כי אינו מתגורר עם סבו, כי אינו בקשר עמו ומאז ומתמיד הוא מתגורר ברחוב העצמאות בבת ים.
כמו כן, טען שקיבל את פסק הדין בדואר רשום בביתו בבת ים ובסמוך לכך נפגש עם בא כוחו.
העיון בתיק ביהמ"ש מעלה שפסק הדין נשלח על ידי מזכירות ביהמ"ש, לרחוב שדרות העצמאות 72 בבת ים, כתובתו הרשומה של הנתבעים והתקבל שם.
החלטה:
מצאתי, בנסיבות העניין כפי שמפורטות לעיל, כי יש לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין.
לטעמי, טענת הנתבע כי לא קיבל את התביעה לא נסתרה.
אין חולק שהתביעה לא נמסרה לנתבע עצמו. שוכנעתי, כי התובע לא הרים את נטל הראייה, לסתור את טענת הנתבע, כי כתובתו בבת ים ולא עם סבו (כפי שמצוין בתעודת הזהות של הנתבע - נספח ג/1 לבקשה לביטול פסק הדין).